<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ד פי"ג</h1>
<h2>דף עט.</h2>
כתיב בהמתך לא תרביע כלאים. ולא בהמה בלבד אמרו אלא אפילו חיה ועוף. הלכך המרביע מין בשאינו מינו בין טמאים בין טהורים ואפילו במיני חיה שוים לוקה. בין בארץ בין בחוצה לארץ אינו לוקה עד שיכניס כמכחול בשפופרת. אבל אסור אפילו יעלם זה על זה או יעזרם ואפילו בקול. אסור ליתן בהמתו לכנעני כדי שירביענה בהמה אחרת אבל מותר להכניסם לדיר. הנולד מן הכלאים מותר בהנאה ובאכילה אם הוא ממין טהור ומותר לקיימו. כל שני מיני בהמה אפילו דומין זה לזה וגדלין זה עם זה כלאים זה בזה. כיצד הזאב עם הכלב וכלב כפר עם השועל ועזים עם צבאים וכן כל כיוצא בזה. מין מדבר ומין הישוב כגון שור הבר עם השור והרמך עם הסוס מותרין זה בזה. אבל אווז עם אווז הבר אסורים ששני מינים הם. פרדה שאמה חמורה או סוסיא עם פרד שאמו חמורה מותרין. אבל פרדה שאמה חמורה עם פרד שאמו סוסיא אסורה ואין לוקין עליו. וכן פרד שאמו חמורה אסור להרכיבו על חמורה או אם אמו סוסיא אסור להרכיבו על סוסיא שמא חוששין לזרע האב אבל אין לוקין עליו. סומכין על סימנין להרכיב או למשוך בשתי פרדות שאין אנו ידועים אם אמותיהם שוות ובלבד שיהיו שוים באזניהם ובזנבותיהם ובקולן.
